בעיירה קטנה בארץ ששמה לא חשוב, לכולם יש חובות וכולם חיים על אשראי. באותו היום, מגיע תייר עשיר מאד. הוא נכנס לבית המלון היחיד בעיירה, שם על שולחן הקבלה שטר של 100 דולר והולך לבחור לעצמו חדר.
בעל המלון בלי לחשוב פעמיים, לוקח את השטר ורץ לשלם את חובו לקצב. הקצב, לוקח את השטר ורץ לשלם את החוב למגדל החזירים. מגדל החזירים, לוקח את השטר ומשלם לספק המזון לחזירים. ספק המזון, חוטף את השטר ורץ לשלם את חובו לזונה של העיר, אשר בעבר "נתנה" באשראי. הזונה, לוקחת את השטר ורצה למלון, לשלם את חובה לבעל המלון, עבור החדרים ששכרה בעת שהייתה שם עם הקליינטים.
באותו הרגע, יורד התייר מהחדרים שבדק, אומר ששום חדר לא מוצא חן בעיניו, לוקח את השטר ועוזב את העיר. אף אחד לא הרוויח כלום, אך כל העיירה חיה כעת בלי חובות ומביטה אל העתיד באופטימיות רבה. [ הסיפור פורסם בעבר בסטטוסים מצייצים ]
לכאורה נראה שהכל בסדר. כולם החזירו את החוב לאחרים וכרגע אין חובות. אבל האמת היא שבעל המלון נותר ללא הכסף שחייבת לו הזונה.
אנחנו אוהבים להחזיר חובות ! האומנם ?
לא באמת. אנו לא באמת מחזירים חוב, אנחנו אוהבים ל"כסות" את החוב !
השימוש במילה חוב אינו מקרי. אנו עוברים תהפוכות בחיים שמותירות את רישומן עלינו. מפטרים אותנו מעבודה, הבעל עוזב אותנו לטובת צעירה יותר, תאונת דרכים לא עלינו, דיכאון בלתי מוסבר נוחת עלינו, אנחנו מזדקנים וזה לא מוצא חן בעינינו. כל ההתרחשויות הללו יוצרות אצלנו מעין "חוב" נפשי/רגשי. אנחנו מכסים ומכסים ופתאום יום אחד זה מתפרץ ולא ניתן לכסות יותר.
וכשזה מתפרץ, אתה שואל את עצמך… איך אני אוסף מחדש את החיים שלי ? איך אני ממשיך הלאה מכאן ? אני זקוק לעזרה! אני הייתי שם וקיבלתי עזרה !!!
אז אם הגעת למצב הזה שאתה זקוק לעזרה, דבר איתי 0545666203 ראובן
